<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן קס"ז</h1>
<h2>דף ה:</h2>
אמר רבא מה כלי חרס המוקף צמיד פתיל שניצל באהל מת ואין ניצל מעת לעת שבנידה. וקשה לי הא דאמר רבא גופיה במסכת שבת [פ"ד ע"ב] בפר' ר' עקיבא מדרס כלי חרס טהור מהבא וכו'. ועוד תניא בבבא קמא פרק כיצד הרגל פכין קטנים טמאים המת וטהורים במשא הזב. לא קשיא דמדרס דקתני התם במדרס בלא היסט קאמר דאלו היסט בהדיא כתי' (וכל) [ו]כלי חרס אשר יגע בו הזב. ואמרי' אי זהו מגעו שהוא בכולו הוי אומר זה הסטו. (והתניא) [והא דתניא] פכין קטנים שטהורין במשא הזב היינו שאינן באין לכלל מגע וכל שלא בא לכלל מגע לא בא לכלל היסט. אבל הכא לא מיירי בכלי (סתם) [סתום] מתחילתו דוודאי טהור מכלום. והכא בכלי פתוח שכפאו על פיו עסקינן ומירחו סביבותיו בזפת או בדבילה שמינה או בבצק שנילוש במי פירות או בכל דבר המתמרח. כדתנן במסכת (אהלות) [כלים פ"י מ"ב] במה מקיפין בסיד בגופסית וכו'. דהכא ודאי ניצל באהל המת וטמא בהסט הזב. דהא כיון (שהיסטו) [שהסיטו] הוה ליה כאלו נגע בתוכו דמה לי הסיטו ופיו למעלה ומה לי הסיטו ופיו למטה דמפני (שמריח) [שמירח] סביבותיה בזפת או בבצק לא ביטל פתחו דהך הקפה אינה אלא לפי שעה עד שתעבור הטומאה ולא תיכנס הטומאה דרך האויר. והילכך חשיב ליה (כלא) בא לכלל מגע שהרי יכול להופכו ליגע בתוכו דאין זה מחוסר מעשה. אבל פכין קטנים (פתח דהיינו מעשה) פתח שאין דעתו להרחיב.
